ביוון העתיקה, מכונה אלתיאה (״הבלתי מכוסה״). המחשבה היוונית היא שצריך לקלף לאט-לאט את העולם בשביל להגיע לאמת.

ברוסית, ישנן שתי מילים למושג אמת:
פרבדה - האמת העובדתית. אנו משווים מושג למציאות, וההתאמה שלה היא תוצאת אמת או שקר. המגרעה של משמעות זו היא שאנחנו לא יכולים לגלות שום דבר חדש, כי אנו סגורים בדעה הקיימת שלנו של האמת, ורק משווים אליה דברים. לדוגמה: קוסקוס בסופר שרשום עליו: ״קוסקוס ביתי אמיתי״. אנחנו יודעים מה זה קוסקוס, ולאחר בישול הקוסקוס, נדע להגיד האם זה פרסום כוזב או אמת.
איסטינה - שהיא האמת שמתגלית לאחר תהליך מחשבתי מסוים, ומגלה לנו משהו שלא ידענו קודם. יכולה להיות חוויה רוחנית או אינטלקטואלית.

תורת היש.

בעברית הפועל ״to be״ לא קיים באותה צורה כמו בשפות לטיניות. לפועל שתי משמעויות, שמהוות עמודי תווך בחשיבה המערבית:

פנטה ריי (Panta Rei) - הכל זורם. העולם נמצא בתהליך מתמיד של שינוי. אי אפשר לטבול באותו הנהר פעמיים. הרקוליטיס טוען שיש לעזוב כל ניסיון להגיע לאיסטינה, כי הכל מקרי ומשתנה בכל רגע. אין בעולם דבר ששומר על זהותו.

"היש ישנו והאין איננו" - אין בעולם שינויים של היס הבסיסי, ההרכב הבסיסי נשאר. לא מאמין בבריאה או בסוף העולם. מאמין שאי אפשר לדבר על ה״אין״ כי הוא לקיים. המחשבה שדברים מתחילים ונגמרים היא אשליה. הכל סטטי. תפיסה אנטי-דתית במהותה: לא מאמינה בבורא.

התפיסה מתאימה לתפיסה הפיזיקלית המודרנית - אנרגיה לא נעלמת, רק משנה צורה.

347-427 לפנה״ס

דיאלוג של אפלטון על טבע האהבה 3>

399-470 לפנה״ס. ״אבי הפילוסופיה״. האמין בדיבור, ולא בכתיבה. סבר שפילוסופיה מתרחשת בעת דיאלוג.

322 - 384 לפנה״ס

התיאטרון באתונה הייתה נחשבת לאמנות העל, שביטאה את כל גווניה של האמנות. תיאטרון לא היה סתם לפנאי - זו הייתה פעילות גדולה, ממומנת על ידי המדינה, פולחן דתי לאל דיונוסוס - אל הכאוס.

ספרו של אריסטו שעוסק בתיאטרון.
מאמין שתיאטרון הכרחי לעיבוד של רגשות ההמון, ושהתיאטרון בעל תפקיד פוליטי.

״אל מתוך מכונה״. תיאור מצב בסיפור או דרמה, בו הכותב מכניס לעלילה גורם נוסף שאינו נובע מהשרשרת הסיבתית העלילתית בשביל לפתור בעיה בעלילה. לפי אריסטו, זהו פיתרון בזוי ולא ריאליסטי.

מושג שטבע אריסטו, ופירושו חיקוי או ייצוג המציאות. אריסטו האמין שהעלילה חייבת להיות אמינה בשביל שהצופה יזדהה איתה, ויוכל לבצע סובלימציה של רגשותיו המודחקים, ולהגיע לקתרזיס.

טיהור, מירוק, נקודת שיא שאחריה רגיעה. הקתרזיס הוא רגע של משבר ומתח עליון מצד אחד ורגע של פתרון ואיזון, הקלה והנאה, מצד אחר.

הקתרזיס הוא תגובה רגשית עזה הנחווית כפורקן אל מול מאורעות מחוללי חמלה, צער, ופחד. על פי אריסטו, הקרטזיס היא המטרה הרגשית של הטרגדיה היוונית. דרך עוררות אותן רגשות שליליים, הטרגדיה מובילה לפריקה רגשית, איזון נפשי, וזיכוך היצרים, שמאפשרת לנפש לחוות שחרור ותיקון מוסרי

הקתרזיס היא הסיבה האתית של אריסטו לקיום הטרגדיה, כיוון שהוא משיב לאדם איזון נפשי וסדר מוסרי.

חטא הגאווה והיהירות. לרוב הגיבור בטרגדיה היוונית מאופיין בהיבריס, וההתנגשות שלו עם הגורל מניע את העלילה.

היגיון, תבונה. מחקר על פי השכל. בהקשר הרטורי, ניסיון לבסס טענה עם עקרונות לוגים רציונלים.

בקונטקס של רטוריקה אריסטוטלית, אתוס היא אמינות הדובר. על פי אריסטו, על הדובר לייצר אתוס מיד בתחילת דבריו, בשביל לייצר כשירות מוסרית. לדעת אחרים כדוגמת איסוקרטס, האתוס של נואם מושפע מתפיסה כוללת של דמותו על ידי הקהל על פי היכרות הקודמת עם ההיסטוריה שלו ודעותיו, שמתקבלת עוד טרם החל לשאת את דבריו.

אריסטו מצביע על שלושה דרכים לבסס אתוס:

פגיעה באתוס יכולה להתחולל על ידי:

פנייה רטורית לרגשות הקהל. השימוש בפאתוס ככלי רטורי מכוון לשנות את דעת הקהל באמצעות פנייה לרגשותיו, במיוחד לצער או רחמים, וניסיון לעורר תחושות אהדה, חמלה, וצער אצלם.

אריסטו ציין 3 אפשרויות שימוש בפאתוס:

אמנות השכנוע באמצות השפה.

מחזה מאת אייסכילוס על מיתוס גניבת האש מהאלים והענקתו לבני האדם.

המחזאי הראשון, הוגה רעיון הכנסת השחקן השני.

המחזאי השני. מוסיף את השחקן השלישי ואת הסצנה מסביב. (?)

מחזה מאת סופוקלס על אנטיגונה, אחותו ובתו של אדיפוס, הקרועה בין הבחירה להקשיב למלך תבאיי ולהשאיר את גופת אחייה בשדה לבין קבורתו. מתח בין צו המלך וצו האלים, ובין אינבידואל לחברה.

מחזה מאת סופוקלס על אדיפוס שפותר את חידת הספינקס, ומנסה להלחם בגורל שניתן לו (להרוג את אביו ולשכב עם אמו). מלחמה בין לוגוס הפילוסוף ומיתוס גורלנו. נענש בגלל ההיבריס והתעוור.

יוצר את החוויה של תיאטרון כבידור ולא אמירה פוליטית. ממציא הדאוס אקס מכינה. אריסטו בז לו.

מחזה מאת אריסטופנס המתאר מרד של נשים בסדר הקיים, על ידי שביתת סקס מול הגברים.

מגדולי משוררי יוון העתיקה. מאה 8-7 לפנה״ס.

אפוס מאת הומרוס. סיפור חזרתו של אודיסאוס מטרויה לביתו באיתקה.

כיום משמש גם כביטוי לתיאור מסע ארוך ורב תלאות.

אפוס מאת הומרוס. סיפור כיבושה של טרויה.

אפוס, או שירה אפית.

סיפור בספר ״המדינה״ של אפלטון, על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל רך במערה חשוכה ורותקו בשלשלאות בצורה כזו שראשם מופנה תמיד אל צד אחד. מאחוריהם ישנה חומה, ומאחוריה - מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפים אנשים נושאי פסלים. הפסלים נישאים מעל גובה החומה, ומוארים מצה אחד על ידי המדורה, וכך מטילים צל על הקיר שהאסירים רואים. כשהאנשים עם הפסלים משמיעים את קולים, הם שומעים את ההד ששב מן הקיר. לפיכך, סבורים האסירים שמה שהם רואים הוא המציאות, הם מפתחים תרבות ותאוריות לגביהם, ובונים את עולמם הרוחני לפי המשתקף בקיר.

אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו, שריריו מנוונים מישיבה, וכוח כלשהו גורר אותו אל מחוץ למערה. כאשר הוא מגיע אל מחוץ למערה, הוא אינו יכול לראות דבר משום שהוא מורגל לחושך של המערה. אחרי זמן מה, הוא רואה צללים מטושטשים (כמו על הקיר), וכשעובר זמן הוא יכול להתבונן ולראות את הטבע, הציפורים, גרמי השמיים בלילה. הוא יכול גם להבחין בצילו שלו.

האסיר מחליט לחזור למערה ולספר לאסירים האחרים על נפלאות העולם בחוץ ולשחררם. כאשר הוא חוזר למערה, הוא שוב לא יכול לראות דבר, כי עיניו התרגלו לאור השמש ואינן רואות בחשכה. האסירים לועגים לו וטוענים שהתעוור. הוא מנסה לספר להם על העולם שבחוץ, אבל הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר עומד על דעתו, אך הם מחליטים שאם מישהו ינסה לשחרר אותם, הם ירצחו אותו כדי לא להתעוור.

מלטינית - ״קולטורה״: עבודת האדמה, חקלאות. החל מתקופת האימפריה הרומית, המשמעות של המושג הופכת מופשטת.

ע״פ אדוארד טיילור (המאה ה-19), המכלול של כל מה שאנו קוראים, מנהגי, חוקי וערכי החברה, אמנות, ספרות, אמונות ומידע מדעי.

ע״פ קליפורד גרץ, הקניין הרוחני של האנושות - הידע הנצבר על ידה לאורך ההיסטוריה. מסורת, מורשת, טכנולוגיה, ספריות, דרך חיים, תיאוריות.

בעברית, המילה תרבות מופיעה לראשונה בספר ״במדבר״, כמילה יחידאית (מילה המופיעה רק פעם אחת בתנ״ך), מה שהופך את משמעותה המקורית ללא ברורה. ניתן להבין מהטקסט כי המשמעות הינה שלילית, מהשורש תרבית, התרבות, אספסוף. ריבוי של אנשים חוטאים.

מהי הנקודה שניתן לסמן כתחילת התרבות?

יצירות האמנות הראשונות ביהסטוריה המתועדת הן ציורי מערות, פרסקות על קירות מערה מלפני כ40-50 אלף שנה. הביטוי הראשון ליצירתיות ותפיסה אסתטית של העולם שניתן להצביע עליו.

מושג הקולטורה מופיע לראשונה עם המהפכה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה), לפני כ-10,000 שנה. עד אז, האדם היה תלוי בציד ובלקט. רגע זה מסמן נקודת מפתח בתרבות האדם.

ציביליזציה מגיעה מהמילה הלטינית civitias, שמשמעותה עיר. ברגע שהאדם מתחיל לעבוד את האדמה, הוא לא יכול לנדוד ממקום למקום, ומתחילה התיישבות.
ניתן לקרוא את הסיפור המקראי של קין והבל בראי זה - קין, עובד האדמה, רצח את הבל, רועה הצאן. קין קולל ב״נע ונד״, ומתיישב ובונה את העיר הראשונה בתנ״ך. המאבק שלהם משקף את המאבק הקדום בין רועי הצאן לקבוצות המתיישבים החקלאים.

בנוסף לכך, החלקאות גורמת להתפתחות הסחר. בפעם הראשונה בקבוצה אנושית ישנו תוצר יתר. אנו יכולים לייצר יותר חיטה ממה שהכפר שלנו צריך בשביל להתקיים.

תהליך התפתחות הכתב מואץ במהפכה החלקאית. השימוש הראשוני של הכתב לא היה לשירה הוא אמנות. שימושו העיקרי בתקופה זו היא 2 מטרות:

החקלאות גם הובילה לייצור היין. יין הוא כלי לתקשר עם התת מודע, ובזוכותו גם מתחילות מיתולוגיות. יין הוא גם מותרות, כלומר, תוצרת של מזון ומשקאות שאינה לשם הישרדות. התרבות גם כן היא, מותרות. בתרבות היהודית, נוח הוא היינן הראשון, וגם השיכור הראשון.

מצרפתית: ״לידה מחדש״. תופעה תרבותית שהחלה באיטליה במאה ה-15. נקודת ההתחלה של המודרנה המערבית, כפי שתבעה תנועת ההשכלה בצרפת במאה ה-18.

אלכסנדר הגדול, מלך מוקדון, ומגדולי המצביאים והמדינאים של העת העתיקה. חי במאה ה-4 לפנה״ס. למד אצל אריסטו. אבי האימפריה הראשונה, כבש מהודו ועד מצרים, הפיץ את הרעיונות היוונים ברחבי העולם: הרעיונות, השפה, והאסתטיקה שלמד מאריסטו. כיבושיו הובילו להתפתחות ההלניזם.

תרבות שמיזגה את היסודות היוונים, שהיו מורכבים כלפי פנים מאוסף של ערי-מדינה עצמאיות, הפכה אותה לאוניברסלית, ומיזגה אותה עם תרבויות מקומיות. אחת מיסודות תרבות המערב כיום.

הפילוסופיה (מיוונית: אהבת החכמה) מתפתחת באתונה המאה החמישית לפנה״ס.

הפילוסופיה הרומית היא מעשית בעיקרה, להבדיל מהפילוסופיה היוונית שהתמקדה במטאפיזיקה מופשטת. הפילוסופיה נשענה על המחשבה ההלניסטית אך התאימה אותם לערכים רומיים, כמו שירות המדינה, משמעת עצמית, ותחושת חובה (Pietas). דגש רב על איך ״לחיות נכון״.

במיתולוגיה הרומית - אחים תאומים, בניו של אל המלחמה מרס. לפי האגדה, יינקו מזאבה, ובבגרותם ייסדו את העיר רומא. רומלוס בנה חומה, רמוס צחק עליה וקפץ מעליה, ורומולוס הרג אותו.

הזרם שהתפתח בעקבות אפיקורוס, ודגל בחיפוש אחר הנאה מתונה (אטרקסיה - שלווה) והמנעות מכאב. מאמינים שהנאה גדולה מובילה לכאב גדול. ״דיאטה״: אורח חיים צנוע, המנעות מתשוקות אקסטרווגנזיות שמייצרות סבל עתידי.

מושג שטבע קיקרו, ומשמעותו המילולית: חקלאות-אדם. כפי שניתן לעבוד את האדמה, כך ניתן לעבוד את הנפש ברמה הרוחנית.

עידן הציר, או מהפכת הציר (שאשר סלה ולפי האינטרנט הוא בלבד, מכנה ״תרבויות אקסיאליות״, כלומר תרבויות הציר) הוא מושג שטבע הפילוסוף קרל יאספרס. המושג מתאר תקופה מכוננת במאות ה3-8 לפנה״ס, בה במרחבים שונים על אותו קו רוחב טרופי, התפתחו במקביל מחשבות מהפכניות בעלות מאפיינים משותפים, ללא קשר ישיר בין האזורים:

כל התרבויות הנ״ל מאופניינות בתביעה מוסרית אוניברסלית שלא קשורה בהכרח לפולחן הדת עצמו, וכן בחשיבה רפלקטיבית.

האסכולה הסטואית דגלה בחיים לפי התבונה (לוגוס), קבלת הגורל, ושליטה ברגשות (אפתיה). הסטואיקנים מאמינים שאין שליטה בגורל, והעולם חוזר על עצמו לנצח. השליטה היחידה האפשרית היא החוסן הפנימי.

זרם שייסד אנטיסתנס

פילוסוף רומי (455–360 לפנה"ס).

פילוסוף רומי מסינופה (400–325 לפנה"ס). כונה ״קיון״ - כלב ביוונית. מאסכולת הציניקנים. חי בחבית.

האמונה שלא ניתן להגיע לאף החלטה, כי אפשר להטיל ספק בהכל. קריאת תיגר על היכולת להשיג הבנה כלשהי בעולם.

ערך הפרט. בתקופת הרנסאנס, אמנים חתמו לראשונה על יצירותיהם (בימי הביניים לרוב אמנות הייתה אנונימית ולמען הכלל או הכנסייה).מושג הקניין האישי מתפתח.

העולם הוא רומא, רומא היא העולם. תחת האימפריה הרומית, אם היית בפנים - היית חלק מציביליזה, אם היית בחוץ - היית ברברי.

מאמינה בסמכות הבלעדית של מוסד הכנסייה לפרש את המקרא.

גוטנברג, ~1450
הדפוס שבר את מונופול הכנסייה על הידע ואפשר את הפצתו ההמונית כשהפך את הספרים למוצר נגיש ונפוץ

קופרניקוס, 1543
ספר פורץ דרך באסטרונומיה - השמש היא מרכז היקום, והארץ חגה סביבו, ולא להפך.